תאונות תלמידים

 

תאונות ופציעות בגני שעשועים, גנים ציבוריים ומגרשי משחקים

הביקור בגן שעשועים ובמגרש משחקים הינו חוויה מהנה ומאתגרת הן להורים, ובעיקר לילדים. יש לציין שמדובר לא רק בחוויה ובהנאה. לגני השעשועים, הן הציבוריים והן אלה הנמצאים בתחומי הגן או בית-הספר, יש גם תפקיד חשוב בהתפתחותם המוטורית של ילדים. לדאבוננו, במרבית המקרים אין הקפדה מספקת על בטיחותם של גני השעשועים ומגרשי המשחקים. מרבית גני השעשועים בישראל אינם בטיחותיים וקיים בהם חשש של ממש מגרימת פגיעה, פציעה או נזק לילדים המשחקים בהם. נזקי גוף עלולים להיגרם תוך כדי פעילות במתקני שעשועים או עקב עיסוק בפעילות אחרת לצורכי הנאה. בין הדוגמאות למתקנים שעלול להיות בהם סיכון ניתן למנות: מגלשות מים, מגלשות רגילות, בריכות שחיה, מתקנים ציבוריים לילדים במגרשי משחקים כגון: קרוסלות, נדנדות, סולמות חבלים ועוד...

מרבית התאונות בגני משחקים ותאונות בגני שעשועים נגרמות מהמפגעים הבאים:

  • מתקן המשחקים גבוה מדי (מעל 2.5 מ') ומתחתיו, במקום מצע רך עם כושר בלימה הולם (כמו חול או חצץ דק), שישמש לריכוך הנפילות יש מצע דק מדי או אפילו אדמה קשה או בטון.
  • הסולמות חלקים ואין מעקות נוחים להחזיק בעלייה עליהם.
  • אין מעקות בטיחות תקינים ובטיחותיים במרבית חלקי מתקני המשחקים.
  • החלקים שעשויים מעץ משירים שבבים ובולטים מהם מסמרים רבים.
  • המגלשות מסתיימות כמטר מעל האדמה וצריך לתפוס את הפעוטות עוד לפני שינחתו עם הראש/הישבן על האדמה הקשה.
  • יסודות המתקן אינם מחוזקים כראוי בתוך הקרקע ועל כן המתקן אינו יציב ועלול לגרום למעידות.
  • אין שילוט מתאים שאמור להגדיר את גילאי הילדים שמותר להם להשתמש במתקן המשחקים.
  • הנדנדות מנדנדות את המסגרת ויש סכנה שהפעוט ייפול תוך כדי הנדנוד.
  • השרשראות של הנדנדות ושאר המתקנים חלודות ובלויות ועלולות להיקרע תוך כדי פעילות.
  • במקומות הנגישים קיימות פינות חדות או מחוספסות או שקיימות בליטות חדות שעלולות לפצוע את הילדים.
  • מוטות ויתדות הבולטים מהקרקע.
  • מוטות ו/או שלבים שמצויים במתקן קרוב מדי אחד לשני (פחות מ10 ס"מ) ושראשו ו/או צווארו של ילד עלול להיתפס בין שני שלבים ולגרום לסכנת חנק ו/או שבירת המפרקת ואפילו למוות.


את מי ניתן לתבוע ?

ילד שנפגע במגרש משחקים או ילד שנפגע בגן שעשועים יכול להגיש, באמצעות הוריו, תביעת נזיקין נגד הגורם האחראי לפעילות, שהינו בדרך כלל המחזיק במתקן ולעיתים גם הבעלים של המתקן. כאשר מדובר במתקן שעשועים ציבורי, סביר להניח שמדובר בתביעה נגד רשות מקומית שבשטחה נמצא המתקן.

בדרך כלל במסגרת התביעות הללו ניתן להעלות שני סוגים עיקריים של טענות:

  • טענות המתייחסות לאי תקינותו של מתקן השעשועים וליקויים שונים במתקן, שכתוצאה מהם נגרמה פציעה של קטין.
  • טענות שנוגעות לנוהלי בטיחות רשלניים שהיו במהלך הפעילות במתקן. לדוגמא: אם מדובר במגלשת מים - חייב להיות בראש המגלשה מזניק שאמור לוודא שגולש אחד לא יגלוש בסמיכות לגולש השני, זאת כדי שהם לא יתנגשו אחד בשני ויפצעו.

במאמר זה אנו נתמקד בטענות רשלנות מהסוג הראשון שצוין לעיל.


למרות שבישראל יש תקן מחייב של מכון התקנים הישראלי שמספרו 1498, רובם המכריע של גני השעשועים ומגרשי המשחקים הציבוריים בישראל אינם עומדים בתקן הבטיחות המחייב של מכון התקנים. על פי התקן, רשות מקומית חייבת לבדוק ולפקח לפחות פעם בחודש ובאופן סדיר את תקינותם של מגרשי המשחקים. לדאבוננו הרב, מרבית הרשויות המקומיות מתרשלות במילוי חובותיהן. הפיקוח שהן מקיימות אינו בהתאם לתקן ולעיתים חלק גדול מגני השעשועים אינם בפיקוח כלל. בהתנהגותם זו מסכנות העיריות את הילדים בפציעות שעלולות להסתיים גם בנכויות קשות ואפילו במוות.
יש לציין, שעל פי הדוח של הממונה על התקינה של מתקני משחקים, בשנת 2003 רק הרשויות הבאות פעלו על פי החוק והזמינו בדיקת תחזוקה שנתית למתקני המשחקים שבבעלותן: אשדוד, באר שבע, בית שמש, בת חפר, גבעתיים, הרצליה, חדרה, כפר סבא, כרמיאל, להבים, מודיעין, נווה דקלים, נצרת, נתניה, עומר, עפולה, ערד, פתח תקווה, צורן, קיסריה, קריית אונו, ראשון לציון, רמת גן, רמת השרון, רמת ישי ותל אביב. הרשויות המקומיות שלא הזמינו בדיקות תחזוקה שנתיות באותה שנה היו בין השאר: חיפה, כל הקריות (קרי – קרית ביאליק, קרית מוצקין, קריית אתא, קריית ים, קריית טבעון), עכו, נהריה, נצרת עילית, טבריה, קצרין, קריית שמונה, צפת, מסעדה, ראש פינה, טירת הכרמל, זיכרון יעקב, מגדל העמק, יוקנעם, אור יהודה, ירושלים, חולון, בת ים, גבעתיים, גבעת שמואל, אילת, רמלה, רעננה, ראש העין, פרדס חנה, כרכור, נשר ועוד... 

יש לציין שגם על ההורים מוטלת אחריות לפקח על ילדיהם. על פי הפסיקה, מחובתם של הורים לבדוק שהמקומות שאליהם הם מרשים לילדיהם הקטינים ללכת הינם בטוחים. חובה זו משתנה על-פי נסיבות המקרה ולרבות לאור גיל הילד, תנאי השטח, אופי הסיכון ובהוצאה הנדרשת ע"מ למנוע את הסיכון. לדוגמא: כשמדובר בפעוט בן שנתיים, אין ספק שהחובה שחלה על ההורים היא מוגברת, ואם התרחשה תאונת ילדים אין ספק שהאשם תורם של ההורים לקרות התאונה יהיה גבוה יחסית. לעומת זאת, כשמדובר בילד בן 10, אחריות ההורים פוחתת, ואז האשם תורם שלהם יהיה מינימאלי. למרות האמור לעיל, חשוב לציין שהאשם תורם של הקטין עולה ככל שעולה הגיל. לדוגמא כשמדובר בנער בן 15 אמנם להורים אין אשם תורם, אך לנער עצמו יש אשם תורם.

 ברצוני לציין מקרה מהפסיקה שבו נפצעה ילדה בת 8, בגן משחקים עירוני הנמצא בתחום שיפוטה ואחריותה של עיריית עכו. תוך כדי ריצה בגן חדר לתוך עינה השמאלית של הילדה ענף קוצני זקוף ובולט של שיח, אשר גבל בחצר גן המשחקים. במקרה זה נגרמה לילדה נכות קשה בעין שהתבטאה בין היתר, בקרע בקרנית, צניחה של הרשתית ופגיעה בעדשת העין. בית המשפט קבע במקרה זה "אשם תורם" של ההורים בשיעור של 50% היות ולטענת בית המשפט, ההורים הרשו לילדה לשחק בגן משחקים שאינו מתאים לגילה.

 סכומי הכסף שפוסקים בתי המשפט:

סכומי הכסף שנפסקים על ידי בתי המשפט יכולים להגיע לסכומים בני 6 ואפילו 7 ספרות. הסכומים תלויים במס' פרמטרים לרבות דרגת נכות צמיתה, דרגת הנכות התפקודית, מינו של הנפגע ומידת האשם תורם שניתן ליחס לילד הפצוע ו/או להוריו. לדוגמא: ילדה בת 5.5 נפצעה בעין בתאונה במגרש משחקים כתוצאה מברזל שהזדקר בגן השעשועים. הילדה איבדה את ראייתה באותה עין. בזמן התאונה השגיחה על הילדה אחותה שהיתה בעצמה רק בת 10. עובדה זו הטילה אשם תורם נכבד על הורי הילדה שנפצעה. בית המשפט קבע כי למרות שנכותה הרפואית היא בשיעור של 30%, קבע כי נכותה התפקודית הינה בשיעור של 40%. במקרה זה, חייב בית המשפט את הרשות המקומית לפצות את התובעת בסך של מעל למיליון ₪ (וזאת לאחר קיזוז חלקם של ההורים עקב האשם תורם).
לסיכום, חשוב לציין שרשלנות מתקיני ומתחזקי המתקנים ורשלנותן של הרשויות המקומיות אינה פוטרת את ההורים מחובתם להשגיח כראוי על ילדיהם.

 

התיישנות התביעה


בעיקרון, תביעות כנגד המזיק מתיישנות לאחר 7 שנים. רק תביעה בבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות. חשוב לדעת כי פנייה בכתב לחברת ביטוח אינה נחשבת לתביעה שעוצרת את מירוץ ההתישנות. זו בעצם רק פנייה שאין לה משמעות משפטית מיוחדת. אם מתנהל משא ומתן עם חברת הביטוח ללא שהוגשה תביעה בבית המשפט, חברת הביטוח תפסיק את המשא ומתן באופן אוטומטי לאחר שעוברות 7 שנים ממועד התאונה ותטען לטענת התיישנות.
יחד עם זאת, חשוב לציין שבפציעות במגרש משחקים ופציעות בגן שעשועים בדרך כלל הנפגעים קטינים, ולכן בנושא ההתיישנות יש להם הקלה מסויימת שכן תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר החל מיום הולדתו ה-18 של הקטין. במילים אחרות, קטין שנפצע בתאונה יכול לתבוע את המזיק עד הגיעו לגיל 25. בכל מקרה, לא מומלץ לחכות עם הגשת התביעה. ככל שחולפות השנים הקושי לבסס את התביעה הולך וגובר, ונפגע שמגיע לעורך דין בגיל 24 עלול לקבל סירוב לייצוג וזאת מכיוון שאיסוף הראיות לאחר כל כך הרבה שנים לפעמים הוא בלתי אפשרי.

גורמים נוספים שניתן לתבוע בגין אותה תאונה:
ניתן לתבוע גם על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים - אם מדובר בילדים מגיל 6 עד גיל 18, יש אפשרות לתבוע על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים. מדובר בפוליסה שמפצה את ילדי ישראל בגין כל אירוע תאונתי. הפוליסה חלה על כל תלמידי ישראל 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה לרבות בחו"ל. פוליסת תאונות אישיות תלמידים מזכה בפיצוי חד פעמי, שמרביתו נגזר מדרגת הנכות שנותרת לילד כתוצאה מהתאונה. על כל אחוז נכות צמיתה, שנותר לילד הוא זכאי על פי הפוליסה לכ- 800 $. אם לדוגמא נקבעו לו 10% נכות לצמיתות, הילד יהיה זכאי לקבל מחברת הביטוח סכום על סך של כ- 8000 $.
מומלץ להיעזר לצורך תביעה זו בעורך דין לתאונות תלמידים, קרי עורך דין המתמחה בתאונות תלמידים.


זהירות התיישנות !!!

ההתיישנות בפוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים היא לאחר 3 שנים בלבד ולא 7 שנים כמו בתביעות רגילות שצוינו לעיל. שוני זה יוצר בלבול בקרב אנשי ביטוח ואפילו עורכי דין שאינם מתמחים בתחום נזקי גוף, אשר נוטים לעיתים לשכוח שההתיישנות בתביעה על פי פוליסות כאלה היא לאחר 3 שנים. גם כאן מרוץ ההתיישנות מתחיל מהיום שבו מלאו לילד שנפגע 18שנים. במילים אחרות, ניתן להגיש תביעה על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים עד ליום הולדתו ה- 21 של התובע.

מאמר זה אינו בא כתחליף להתייעצות עם עורך דין מתמחה לתאונות ילדים במגרשי משחקים. במידה ויש סתירה בין הנאמר במאמר זה ובין הייעוץ שניתן על ידי עו"ד יש תמיד להעדיף את הייעוץ שניתן על ידי עורך הדין.


.




אטרקט